תביעות רשלנות רפואית

על כתפיהם של רופאים וצוותים רפואיים אחריות רבה, הם עוסקים במקצוע אשר מקנה להם את הזכות לסייע לאנשים להחלים מפציעות ומחלות או לפחות להתמודד עימן. לצד היכולת להקל על סבלם של חולים ולהעניק להם טיפול שערך רב בצידו קיים הפוטנציאל להתרשל, לבצע את המוטל עליהם באופן בלתי תקין, ובכך לגרום לנזק העשוי להיות רחב היקף. במקרים כאלה ניתן להגיש כנגד האחראים תביעה על רקע של רשלנות רפואית. תביעות שכאלה מזכות את מי שנפגעו מרשלנות רפואית בפיצויים על הנזק שנגרם להם כאשר הרקע להן עשוי להיות מגוון, החל מאבחון שגוי או לוקה בחסר, דרך קביעת טיפול לא נכון (למשל רישום תרופה לא מתאימה) וכלה בביצוע בעייתי של הליכים רפואיים שונים. מוסדות רפואיים נוהגים לבטח עצמן כנגד תביעות רשלנות רפואית וכך יוצא שעל פי רוב פיצויים הנפסקים במסגרת תביעות כאלה משולמים על ידי חברות ביטוח.

פיצוי גם כאשר אין כוונה לפגוע
תביעות על רקע של רשלנות רפואית הן תביעות אזרחיות, בהן התובעים דורשים פיצוי מן הנתבעים על רקע של עוולת הרשלנות מתחום דיני הנזיקין. עוולת הרשלנות מאפשרת הטלת אחריות וחיוב בפיצויים גם במקרים בהם למזיק לא הייתה כוונה לפגוע. בתחום הרפואה, ברוב רובם של המקרים ברור כי כוונותיהם של הצוות הרפואי טהורות וכל מטרתם היא להיטיב עם מטופליהם. עם זאת, הם חייבים לעמוד בסטנדרטיים מקצועיים מסוימים ולא הם חושפים עצמם לתביעות על רקע של רשלנות רפואית.

חובת הזהירות
תביעות רשלנות רבות ושונות סובבות סביב השאלה באיזו מידה היה חייב המזיק להיזהר במעשיו והאם יש פגם במעשה או במחדל העולים לכדי הפרת חובת זהירות שכזו. בבתי המשפט נחלקת חובת הזהירות לשתיים, חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית.

בכל הקשור לרפואה, ברור כי קיימת חובת זהירות מושגית שכן המטופלים אינם בקיאים בתחום עיסוקם של הצוות הרפואי המטפל בהם ולכן סומכים עליהם ומפקידים בידיהם, לעיתים בעיניים עצומות, ביצוע הליכים שתוצאותיהם עשויות להיות הרות גורל. שאלה אחרת היא חובת זהירות של מי שאינם נמנים על הצוות המטפל הרשמי, כך למשל מי שמעניקים ייעוץ רפואי באמצעי תקשורת כזה או אחר.

בכל הקשור לחובת זהירות קונקרטית הרי שזו נקבעת לפי מבחן הצפיות, דהיינו האם היה על הנתבע בגין רשלנות רפואית לצפות את הנזק שעלול להיגרם למטופל. אם מדובר בסיכון שאין לצפות מבעל מקצוע סביר שיהיה מודע להם הרי שאין הוא חב חובת זהירות קונקרטית במקרה המסוים.

הרופא הסביר
כדי לקבוע האם יש במעשיו של מי שנתבע בגין רשלנות רפואית בכדי לחייבו בתשלום פיצויים נעזרים בתי המשפט במבחן "הרופא הסביר". הסטנדרד הקובע הוא סטנדרד הפרקטיקה המקובלת, מרופאים מצפים שיקפידו לנהוג ברמה מקצועית המאפיינת את תחום עיסוקם, הם נדרשים להיות בקיאים בכל החידושים ולדעת ליישם אותם בכל מקרה לגופו.

רשלנות רפואית

רשלנות או טעות
כולנו כבני אדם איננו מושלמים ועלולים לטעות מעת לעת, כך גם מי שעוסקים במקצוע הכרוך בהענקת טיפול רפואי, ביצוע בדיקות או הליכים רפואיים. בכל הקשור לרשלנות רפואית עולה לא פעם השאלה האם התנהגות מסוימת של נתבע תיחשב לרשלנית או שמא מדובר בטעות לגיטימית. האיזון בין השניים הוא לא פשוט שכן הטלת אחריות רחבה מדי עלולה לפגוע במוטיבציה לעסוק במקצועות הרפואה ו/או לגרום לעוסקים במקצועות כאלה לנהוג זהירות ייתרה העלולה לפגוע ביכולת שלהם להעניק טיפול מיטבי למספר הגדול ביותר של הנזקקים לו.

קשר סיבתי
כבכל תביעה נזיקית כך גם בתביעות רשלנות רפואית, אין די בכך שמוכחת התנהגות רשלנית של הצוות הרפואי אלה יש להראות כי התנהגות זו עומדת בבסיס נזק שנגרם למטופל התובע. אם לא מוכח קשר סיבתי שכזה לא ייפסקו פיצויים גם אם ברור מעל לכל ספק שהצוות הרפואי נהג ברשלנות ולא ביצע תפקידו נאמנה.

פורסם בקטגוריה משפטים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.